|
|
| "אזרחות לא לומדים, אזרחות חווים" ( יוסי שריד , מחאת 2011) | חיפוש פס"ד של ביהמ"ש העליון |
|
חוסר אונים ואובדן התקווה העלייה התלולה במספר עורכי הדין במדינת ישראל הביא להיצע גדול יותר ולירידת מחירים, וכפועל יוצא, לאזרחים רבים יותר התאפשר יותר מבעבר, להביא את עניינם להכרעת בית המשפט. אולם אזרחים רבים, בתמימותם, ושהיכרותם עם בתי המשפט הסתכמה בסדרות טלביזיה כמו "פרקליטי LA" וסרטים הוליוודיים שראו בקולנוע ובטלביזיה, הזדעזעו ונכנסו להלם מוחלט כשנוכחו לראות ולדעת איך שופטים מסוימים מתנהלים ומתנהגים בבתי המשפט במדינת ישראל, וכי פסקי הדין וההחלטות גורמים לעיוותי דין קשים וחמורים ולעוול גדול לציבור בעלי הדין. הדבר משתקף היטב במדד אמון הציבור בבתי המשפט שנמצא בשפל הנמוך ביותר מאז קום המדינה, והמצב הולך ומחמיר, וקולות הביקורת על שופטים, המתרבים וגוברים מיום ליום, מוכיחים גם הם עניין זה. במקרים רבים התנהגות והתנהלות השופטים גורמת לנזקים חמורים וקשים לבעלי הדין שפנו לעזרת בית המשפט כאל המקום האחרון בו הם אמורים למצוא את הפתרון למצוקותיהם, ובמקרים רבים השופטים חיבלו בכוונה וביודעין ובזדון בהליך המשפטי תוך ניצול סמכותם לרעה כדי לפגוע בבעל הדין, מטעמים לא ענייניים כמו הכרת פנים של הצד שכנגד או הכרת פנים כלפי עורך הדין של הצד שכנגד, או כי בעל הדין לא הסכים למתן פסק דין על דרך הפשרה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, או למשל בגלל שהשופט השתכנע בשלבים המוקדמים מטענות שקריות של צד אחד להליך, למשל על פי הנאמר בכתב התביעה או בכתב ההגנה, וגמר אומר בליבו שאין טעם לקיים דיון הוכחות מסודר וכדין בו יוכל הצד השני להוכיח שקרים אלו, במיוחד אם לשופט יש הכרות מוקדמת עם עורך הדין של הצד המשקר, או מטעמים של נקמנות שיפוטית. תופעות אלו מתגברות במקרים בהם צד אחד להליך איננו מיוצג על ידי עורך דין, ונתפש כצד החלש בהליך, ויש שופטים שמתנכלים לבעל דין לא מיוצג כדי לאלצו לשכור שירותי עורך דין, בבחינת יצא בעל הדין הלא מיוצג בהפסדו אם יעמוד על זכותו להיות לא מיוצג בהליך. כמו כן, יש מקרים בהם השופט שחוק מתפקידו ארוך השנים ו"לא מתחשק לו" לנהל הליך שלם ומלא בסוגיה שכבר נתן בה פסקי דין רבים בעבר, והתיק הנדון משעמם ולא מעניין אותו כלל וברצונו לסיים את ההליך בפשרה שתחסוך לו דיון הוכחות משעמם וכתיבת פסק דין עוד יותר משעמם, למרות שעבור בעל הדין שפנה לבית המשפט מדובר בחייו, למשל במקרה שבו התובע קורבן לעוולות קשות ומתמשכות מצד הנתבע. מקרים נוספים הם מטעמים של בעיות נפשיות ו/או אישיותיות גרידא של השופט הספציפי היושב בדין, כשלפחות מבחינה סטטיסטית, אין מנוס מהמסקנה שבמערכת משפט עם מאות ואף אלפי שופטים שעברו ועבדו בה ב-70 שנות קיומה של המדינה, יש שופטים עם בעיות אישיותיות, שעשויות אפילו להיות קשות עד קשות מאוד, שיתכן אף שהתפתחו ו/או החמירו עם השנים, שכן שופט הוא כאחד האדם וככל אדם אחר, ועשוי לעבור בעצמו משברים, אם בחיי הזוגיות, ואם עם ילדיו וכיוצא באלו, או שבאותה תקופה השופט עבר בעצמו משבר בחייו האישיים, והדבר בה לידי ביטוי בהתנהלותו והתנהגותו במסגרת תפקידו, והוא נמנע מבקשת עזרה נפשית ויציאתו לחופשה ללא תשלום מפאת הבושה או הסטיגמה או מחשש שהדבר ייוודע ברבים. כמו כן, יש לזכור שהשופטים בערכאות הערעור עשויים להימנע מביקורת, שכן לעיתים, הם מונו אך לאחרונה לתפקידם, כשקודם לכן הם עבדו באותו בית משפט ובאותה ערכאה עם השופט/ת שעל הכרעתו/ה מערער בעל הדין, ושאיתו הם עבדו יחדיו ואיתו הם ישבו לישיבות עבודה זמן לא רב קודם לכן. למשל בבית משפט השלום בתל אביב שנמצא באותו מבנה עם בית המשפט המחוזי בתל אביב. וכך נפגע בעל הדין התמים שאין לו למי לפנות לאור סגירת כל ערוצי העזרה והסעד אליהם יכול היה לפנות, כאמור בהמשך עמוד זה. הציבור מוזמן לשלוח דוגמאות נוספות לסיבות להתנכלות שופטים שנוכח בהן במהלך הליכים שניהל. עולה השאלה - מה יכול בעל דין לעשות במקרה כזה? בשנת 2005 פורסם מאמרה "מי יבקר את השופטים, וכיצד?" (פורסם בספר המאמרים "משפט וממשל", ט (תשס"ו) עמ' 387-409) של כב' השופטת בדימוס דר' דפנה אבניאלי . במאמרה זה מציינת אבניאלי מספר דרכים וכן הצעות לביקורת על שופטים, כדי להתמודד עם התנהגות והתנהלות של שופטים המתנכלים ומחבלים בזדון בהליכים משפטיים:
אולם היום, במרחק הזמן מאז פורסם המאמר, נוכח הציבור את שהיה ידוע כבר קודם לכן, לפיו הוא חסר כל הגנה לחלוטין מפני שופטים המתנכלים לו ומחבלים בזדון וביודעין ובאופן שיטתי ומכוון בהליך השיפוטי שהוא מנהל, למשל מסיבה של נקמנות שיפוטית: לגבי ערעור: מה הטעם בהגשת ערעור אם ערכאת הערעור מטה משפט או מעלימה עין מהתנהלות השופט עליו מערערים? לכמה בעלי דין יש עשרות אלפי שקלים נוספים כדי לנהל ערעור בגלל שופט שמחבל בהליך, כשהשופט המתנכל יודע שבעל הדין לא יכול לערער עליו, נניח שמסיבות כלכליות? ונניח שהתקבל הערעור על החלטת ביניים של השופט - מה הסיכוי שהשופט לא יתנכל לבעל הדין רק כי העז לערער עליו? (הנסיון מראה שבעל דין שערער על שופט, ובמיוחד אם הערעור התקבל, הופך לקרבן לנקמנות מצד השופט). הציבור מוזמן לשאול עורכי דין ותיקים ומנוסים מה קורה לבעל דין שהעז לערער על הכרעת שופט באמצע ההליך, ובמיוחד, אם הערעור התקבל, ומה נכתב בפסק הדין על בעל הדין שערער ? עורכי דין מוזמנים לשתף מניסיונם על תוצאות התנהלות הליך לאחר ערעור על החלטת ביניים ועל תוכן פסק הדין בסיום ההליך. לגבי פסילת שופט: לא ניתן לפסול שופט. נקודה. (למעט מקרים נדירים שבנדירים של הכרות מוקדמת בין השופט לאחד הצדדים או מקורביו). לא משנה באיזו עילה, בית המשפט העליון שבפניו מגישים את הערעור על סירוב שופט מלפסול את עצמו לא פוסל שופטים ולא יפסול שופטים, ולא יטיל קלון על מערכת המשפט על ידי קביעה שיש בקירבה שופט שנוהג בזדון כלפי בעל דין, למרות שהדבר ברור כשמש. הציבור מוזמן להציג לפחות מקרה אחד במהלך 70 שנות המדינה שבו נפסל שופט לבקשת בעל דין בגלל תפקודו והתנהלותו במהלך הליך שיפוטי. לגבי תביעה אזרחית כתרופה לעוולה שיפוטית: על פי סעיף 8 לפקודת הנזיקין: 8. אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי. יתרה מכך, בפסק הדין רע"א 3359/18 מדינת ישראל נ' מוסא איברהים עלי אדם חסם למעשה בית המשפט העליון כל אפשרות להגיש תביעה אזרחית כנגד מערכת המשפט וכנגד מדינת ישראל כמעסיקה של השופטים. ראו למשל פרשנות לפסק דין מוסא איברהים בסעיף 3 להחלטה בהליך תא"מ 66384-01-18 מיכאל נאוגאוקר נ' מדינת ישראל לפיה לא תסולק על הסף תביעה נגד המדינה בגין חבלת שופט בהליך רק במקרים בהם חיבל השופט בהליך על ידי "פעולה זדונית ובכוונת מכוון". דוגמה נוספת היא תביעתו של מר יעקב סייג שטען שהשופטים בעניינו נתנו פסק דין רשלני ופעלו נגדו בזדון, והוא הגיש תביעה נגד הנהלת בתי המשפט בהיותה המעסיקה של השופטים ולה יש אחריות שילוחית. כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי , שהיתה גם סגנית נשיא בית משפט השלום בתל אביב, סילקה את התביעה על הסף, מבלי לציין מה העובדות ומה הטענות של התובע, יעקב סייג, אלא ציינה שהפרטים נמצאים בכתב התביעה, אולם לקורא פסק הדין אין כל דרך להגיע לכתב התביעה וגם אין אפשרות להגיע לתובע, שכן אין את פרטי ההתקשרות בפסק הדין והוא ייצג את עצמו. ת"א 57668-12-17 י. ס. נ' א. ס. ואח' . כב' השופטת אביגיל כהן מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את הערעור של יעקב סייג על פסק הדין של השופטת סיגל רסלר זכאי , כשגם היא לא מציינת כלל את העובדות ואת מכלול הטענות של מר יעקב סייג, ע"א (מחוזי ת"א) 6597-03-19 יעקב סייג נ' הנהלת בתי המשפט - מדינת ישראל, ולכן הקורא מן הציבור לא יכול כלל לאמוד את איכותן וסבירותן של הפסיקות של השופטות סיגל רסלר-זכאי ושל אביגיל כהן . לא מן הנמנע שהעלמת עובדות אלו נועדו כדי שהכרעות השופטות אביגיל כהן וסיגל רסלר זכאי לא יראו מגוחכות לנוכ ח עוצמת הטענות של התובע יעקב סייג, אולם לעולם לא נדע זאת עד שלא יוצגו טענותיו לציבור. יצוין שבגלל שלא ניתן להגיש תביעות נגד שופטים, הן בגלל החסינות שהחוק מקנה להם (ראו בפסקי הדין לעיל בעניינו של יעקב סייג) והן בגלל שניתן לתבוע רק את הנהלת בתי המשפט, המעסיקה שלהם, ולכן השופטים הם לא בעלי דין ישירים בהליך, ומכיוון שעל פי הלכת בית המשפט העליון גם לא ניתן לחקור שופטים חקירה נגדית על דוכן העדים, ומכיוון שאף שופט בישראל לא יכתוב בפסק דין שעמיתו למקצוע נהג בזדון כלפי בעל דין גם אם ברור כשמש שכך היה, שכן הדבר מעיד על פסלות השופט ועל משוא פנים ברור ופסול, ומכיוון שלשופטים הדנים בתביעה נגד עמיתהם קל ביותר להתעלם מהעובדות ומטענות התובע ולכתוב בפסק הדין משפט כללי ולא מנומק שלא ניתן לבדוק אותו בהעדר הפרטים החיוניים לבדיקתו, ומבלי לפרט, ושלא נותן כל תוכן מהדין המהותי שכן הוא אינו דן בעובדות לגופן כפי שכתבה השופטת רסלר זכאי, תוך העלמת העובדות והטענות ומבלי לדון בהן כמחוייב:
והרי את המשפט הזה של השופטת סיגל רסלר-זכאי ניתן לכתוב לגבי כל החלטה שיפוטית, שכן גם פעולה בזדון היא פעולה שבשיקול דעת, אך שיקול דעת יכול להיות סובייקטיבי ופסול, למשל כפי שנטען בהליך בג"צ 571/89 מוסקוביץ נ' מועצת השמאים בעמוד 246 - מסומן בצהוב. וכך גם השופטת אביגיל כהן כותבת בפשטות מבלי לחשוף את העובדות והטענות שטוען התובע-מערער ומבלי לפרט ולדון בעובדות ובטענות גופן:
כלומר, גם אם שופט יפגע בזדון בבעל דין, אל לו לחשוש שכן עמיתיו השופטים לא ינהלו את הדיון באופן פומבי תוך הצגת העובדות והטענות בפסק הדין, וכך לעולם לא ניתן יהיה לדעת מה באמת קרה, שהרי קוראי פסק הדין לא חשופים לכתב התביעה, ולעולם לא ניתן יהיה לתבוע שופטים שפעלו בזדון, וכל שופט היום חסין ומוגן מפני חיובו באחריות להתנכלותו בזדון לבעל דין מכל סיבה שנראית לו מוצדקת (באופן סובייקטיבי כמובן), למשל, נקמנות שיפוטית , שכן עמיתיו השופטים לעולם לא יכתימו את שמו ויכתבו שהוא פעל בזדון כלפי בעל דין שהרי מדובר בהפרת אמונים כלפי הריבון, וכך עומדים בעלי הדין חסרי אונים לחלוטין מול התנהלות זדונית של שופטים ע"פ שרירות ליבם, ומאבדים כל תקווה. הציבור מוזמן להצביע על מקרה אחד שבו בעל דין יצליח להוכיח "פעולה זדונית ובכוונת מכוון" של שופט כדי שמקרהו יידון בבית משפט, ועל שופט אחד שהעז להכריע כנגד עמיתו בגין פגיעה בעניינו של בעל דין על ידי "פעולה זדונית ובכוונת מכוון". תנועת "משפט העם" מנחשת שהדבר לעולם לא יקרה. בכך השאיר בית המשפט העליון את בעלי הדין במדינה חשופים לכל גחמה של שופט ולכל התנהגות והתנהלות בזדון ככל העולה על רוחו של השופט, ואין מי שיפצה את בעל הדין על נזקיו, ואין מי שיצילו ממצב זה, גם לא המחוקק, כי לאור פסק הדין לעיל בעניין איברהים, כל ניסיון של המחוקק לתקן עניין זה ישונה לחלוטין על ידי בית המשפט באמצעות כלי הפרשנות. לגבי העמדת שופט לדין פלילי בגין חבלה בזדון בהליך משפטי או ניצול סמכותו לרעה: על פי סעיף 34כ לחוק העונשין: "34כ. נושא משרה שיפוטית לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה במילוי תפקידיו השיפוטיים, אף אם חרג בכך מתחום סמכותו". יתרה מכך, על פי סעיף 12 לחוק יסוד:השפיטה גם לא ניתן ניתן לפתוח בחקירה פלילית נגד שופט אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה:12. (א) לא תיפתח חקירה פלילית נגד שופט אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה ולא יוגש כתב אישום נגד שופט אלא בידי היועץ המשפטי לממשלה. אולם אם תנסו להגיש ליועץ המשפטי לממשלה תלונה בגין חשדות לעבירות פליליות של שופטים שנעברו במסגרת הליכים משפטיים, ואף תצרפו את הראיות המלאות, שחור על גבי לבן, היועץ המשפט לממשלה יטען שזה בתחום טיפולו של נציב תלונות הציבור על שופטים. להלן, החלטת היועץ המשפטי לממשלה בתלונה שהגיש אזרח (פרטיו חסויים לבקשתו) לפני מס' שנים, בתמיכת ראיות מלאות בגין עבירות פליליות לכאורה שעברה שופטת במסגרת הליך שהתנהל מולה:
ולאור החלטת היועץ המשפטי לממשלה הנ"ל, פנה אותו אזרח לנציב תלונות הציבור על שופטים, והנציבות נתנה החלטה לפיה עניינים אלו אינם בסמכותו של הנציב, וזוהי ההחלטה:
כלומר, שופט יכול להטות משפט, לשקר בפסק הדין ולעשות ככל העולה על רוחו ואין לחייבו באחריות פלילית למעשיו, וכל הרשויות המופקדות על בירור ובדיקת העניין על פי חוק, יתנערו מכך בטענת שונות. מסקנה - האזרח נותר חסר אונים לחלוטין מול שרירות מוחלטת של הגורמים הרלוונטיים במערכת המשפט ואכיפת החוק. לסיכום עניין זה: לא קרה, ולא יקרה לעולם. (אלא אם כן יתבצעו רפורמות ותיקוני חקיקה). נסו להגיש תלונה במשטרה כנגד שופט וספרו לציבור דרך אתר זה מה קרה. התיק ייסגר בוודאות ומיידית בטענה שמדובר בסכסוך אזרחי שבו המשטרה לא מתערבת. לגבי סיום כהונת שופט על ידי הוועדה לבחירת שופטים: על פי מאמרה של אבניאלי, הדבר קרה פעם אחת ויחידה ב-70 שנות קיומה של המדינה, וגם אז, מדובר במקרה השונה ממקרה בו שופט מתנכל לבעל דין לאורך כל ההליך או בחלקו, ומחבל בזדון בהליך משפטי ומטה משפט כנגדו ביודעין ובכוונה. בקיצור - לא יקרה גם במשך 70 השנים הבאות (אלא אם כן נפעל יחדיו לתיקון המצב). לגבי הגשת תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים: רובן המכריע של התלונות נדחה בטענה שהדרך היא הגשת ערעור, ולגבי ערעור, ראה לעיל. בכל מקרה, גם אם התלונה נמצאה צודקת בחלקה, הדבר לא יביא לפסילת השופט ( ע"א 2224/06 פלוני נגד פלונית ). מאתר נציבות תלונות הציבור על שופטים: " התלונה מתבררת במישור האתי, ואין לה השפעה על התיק שהתנהל בבית המשפט. הנציב אינו מוסמך להתערב בתיקים המתנהלים בבתי המשפט ובבתי הדין. העובדה שתלונה נמצאה מוצדקת אינה מבטלת פסק דין או החלטה ואף אינה מאריכה את המועד להגשת הליכי ערעור. " להלן החלטה של נציב תלונות הציבור על שופטים בתלונה שהוגשה על עבירות פליליות של שופטים שונים שעברו לכאורה במסגרת עבודתם השיפוטית בתמיכת ראיות מלאות (הפרטים המלאים חסויים לבקשת המתלונן):
לגבי פנייה לתקשורת:
היה ניסיון לקיים משוב שופטים, הוא התקיים פעם אחת ב-2014, אולם נפסק, וניסיון לחדשו נענה בתגובה קשה ונחרצת של הנהלת בתי המשפט על ידי ניתוק הקשר עם יושב ראש לשכת עורכי הדין (ובעצם עם לשכת עורכי הדין עצמה). המסר "הובן" על ידי לשכת עורכי הדין, והמשוב לא חודש. ראו כתבה מיום 26.6.14 שפורסמה בעיתון כלכליסט: "בעקבות משוב השופטים: הנהלת בתיהמ"ש מנתקת קשר עם יו"ר לשכת עוה"ד". (© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון "כלכליסט" בע"מ) לגבי מבחני התאמה לפני מינוים לשופטים: מה זה עוזר לבעל דין שחווה התנכלות וחבלה מכוונים מצד השופט? המבחנים נערכו לפני זמן רב, והנה בעל הדין חווה עכשיו התנכלות וחבלה קשה בעניינו. יתרה מכך, תוצאות מבחני התאמה נכונים אולי ליום עריכתם, אולם האם הם נכונים גם לאחר 5 שנים? ואחרי 10 שנים? ו-15 שנה? או 20 שנה? האם תמיד מתגלות במבחני מיון כל ההפרעות האישיותיות של אדם? האם אין הפרעות נפשיות ו/או אישיותיות שמתפתחות עם השנים? האם אדם לא עובר משברים ומבנה האישיות שלו משתנה? האם שופט לא יכול לגלות פתאום שאיומים על בעל דין להסכים לפשרה הם אמצעי נוח לסלק עבודה מעל שולחנו? אז למה לא לעשות זאת כדבר שבשגרה? יתרה מכך, ביום 14.10.18 התפרסמה כתבה בעיתון גלובס שכותרתה: "שופטים שנכשלו בקורס למועמדים לשפיטה ממונים בכל זאת לשיפוט" (© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון "גלובס" בע"מ) גם שופט בית המשפט העליון בדימוס, אליעזר גולדברג, שכיהן כנציב תלונות הציבור על שופטים צוטט בכתבה בעיתון "הארץ" ביום 6.4.11 "לפעמים כשאני קורא תלונות נגד שופט, אני שואל את עצמי איך הגיע השופט הזה לבית המשפט? כנראה שהיו כשלים, ואם היו כשלים צריך להפיק לקחים" (כל הזכויות שמורות לעיתון "הארץ" ולכתב תומר זרחין). דבריו של הנציב גולדברג פורסמו ביום 6.4.11, ואולם ביום 7.6.16 מונתה השופטת לשעבר אתי 7.6.16 כרייף, בפרשה שנודעה במספר שמות, ביניהם "מין תמורת מינוי", ולמרות שעברו למעלה מ-5 שנים מאז פורסמו דבריו של הנציב גולדברג, נראה שאף לקח לא הופק, אלא להפך, התגלו פרצות חמורות במערכת המינויים לשפיטה כולל מעורבות לא תקינה לכאורה של יושב ראש לשכת עורכי הדין בעצמו, עורך הדין אפי נווה. וכך, למרות שהשופטת לשעבר אתי כרייף הוציאה ציונים נמוכים מאוד בכל מדדי הקורס לשיפוט, וסיימה עם ציון ממוצע 45 מתוך 100, היא עדיין מצאה את דרכה להתמנות לתפקיד שופטת במדינת ישראל המשפיעה על חייהם של כלל תושבי מדינת ישראל. על פי כתבה בעיתון "כלכליסט" מיום 17.2.20 , השופטת מיכל נד"ב העידה במשטרה במסגרת החקירה שנפתחה על פרשת מינויה של אתי כרייף לשופטת, "נדהמתי כשראיתי את שמה של אתי כרייף ברשימות כמועמדת לשיפוט, ונדהמתי עוד יותר כשהיא מונתה. הדעה פה אחד בצוות הקורס, כולל הפסיכולוגים, היתה שהיא אינה מתאימה למשרת שיפוט, כי הרמה שלה היתה בינונית מינוס בכל התחומים שבהם היא נבחנה" (כל הזכויות שמורות לעיתון "כלכליסט" ולכתבים תומר גנון וענת רואה). לפיכך עולה שאלה נוספת ומתבקשת - מה שווים מבחני ההתאמה והקורסים לשיפוט אם אלו תוצאותיהם? התוצאה: בעל דין נותר חסר כל הגנה מפני שרירות ליבם והתנהלותם והתנהגותם המתנכלת והמחבלת של שופטים בעניינו ובהליך שהוא מנהל, ושחלקם מונה למרות שלא היו צריכים להתמנות כשופטים בישראל, ולבעל דין אין היום כל דרך ואפשרות אמיתיים ו/או מעשיים לפעול כנגד שופט המתנכל לו ומחבל במאמציו לקיים משפט צדק בעניינו תוך ניצול לרעה של סמכותו באופן חמור ובוטה, והציבור מוזמן לשתף באתר התנועה אודות מקרים שקרו לו. במצב דברים כזה, אין כל פלא שהציבור איבד לחלוטין את האמון במערכת המשפט. הפתרון המוצע: רפורמות ותיקוני חקיקה לתיקון המצב ויצירת אפשרויות לאזרח שנזקק לסיוע מערכת המשפט בקבלת תמורה למיסים ששילם כל חייו לצורך החזקתה ותחזוקתה של מערכת המשפט. במדינת ישראל, שבה המערכת הפוליטית רעועה לגמרי ומתפוררת לאיטה, ושבה רוב אזרחי המדינה השייכים למעמד הבינוני שמחזיק בעצם את המדינה על ידי עבודה סדירה ותשלום מיסים, אזי האזרח הממוצע אומר לעצמו שוב ושוב לפני כל בחירות כלליות "אין במי להצביע", ולכן אין לאזרחי המדינה למה לצפות מנבחרי הציבור שידאגו לתיקון מערכת המשפט ויביאו לתיקוני חקיקה ורפורמות אמיצות הנדרשות כל כך לתיקון המצב. אחת הדוגמאות הטובות ביותר היא הסחבת הקשה בקביעת תקנות הגז, שאותה מלווה הגב' שרון דובקין שנכוותה קשה בפיצוץ גז בביתה, והתנהלותם החמורה והלקויה של חברות הגז. כתבת התחקיר של חדשות 10 בעניין ממחישה באופן טוב מאוד את אופן התנהלותו הקלוקלת של המחוקק, ומה באמת עומד לנגד עיניו ומה באמת עומד בראש מעייניו (כל אחד יכול להסיק את המסקנות בעצמו, זה לא מסובך במיוחד לאור תוכן הכתבה). (© כל הזכויות שמורות לערוץ 10) מומלץ מאוד לראות את קטע הווידאו בכתבה עד סופו ולהסיק מכך עד כמה אזרחי המדינה מעניינים את המחוקקים, או לפחות את חלקם (יש מחוקקים איכפתיים ומסורים לשליחותם), ולמה הסיכוי של אזרחי המדינה לראות פתרון חקיקתי למצב שמתואר בעמוד זה קלוש ביותר עד אפסי אלא אם כן נתארגן ונפעל יחד בעצמנו. |
|
|
Email:
[email protected] |
