|
|
| "אזרחות לא לומדים, אזרחות חווים" ( יוסי שריד , מחאת 2011) | חיפוש פס"ד של ביהמ"ש העליון |
|
בקרה וביקורת על מערכת המשפט: יש שופטים טובים וראויים העושים את מלאכתם נאמנה ומתוך הרגשת שליחות אמיתית וכנה, אולם כמו בכל מערכת גדולה, יש שופטים שאינם כאלו. מצופה משופט שידע להעריך את עצמו ואת יכולותיו, שכן מהות עבודתו היא הערכת הזולת וסבירות פעולותיו. מהן ביקורת ובקרה? ביקורת ובקרה הם שני דברים שונים. ביקורת - גילוי דעת לגבי דבר מסוים. בקרה - הפעולה עצמה המווסתת או גורמת לשינוי התנהגות המערכת המבוקרת. הבקרה היא התוצאה של הביקורת. ביקורת ובקרה יכולים להיות גם עצמיים, עד גבול מסוים, שהוא גבול יכולתה של המערכת להסתגל לשינויים, פנימיים או חיצוניים. מעבר לכך, נדרשת בקרה חיצונית, שהיא למעשה "עזרה" חיצונית להחזרת המערכת לתפקודה המתוכנן. גם בקרה יכולה להיות עצמית, למשל, ריסון עצמי. בקרה מבוצעת ע"י משוב. הביקורת יכולה לשמש כמשוב לצרכי בקרה. משוב חיובי מכונה "משוב מעורר". משוב שלילי מכונה "משוב מרסן". בקרה שהיא תוצאה של ביקורת חיובית (משוב חיובי) מעודדת את התופעה המבוקרת. בקרה שהיא תוצאה של ביקורת שלילית (משוב מרסן) מביאה לדעיכת התופעה המבוקרת. בקרה פנימית ובקרה חיצונית: בקרה פנימית נעשית על ידי מנגנונן ריסון עצמי, למשל, מנגנון הזיעה משמש לבקרת הטמפרטורה של הגוף. בקרה חיצונית נעשית על ידי מנגנון חיצוני לגוף המבוקר, ובמקרה של טמפרטורת הגוף, וכשמנגנון הזיעה לא מצליח להוריד את טמפרטורת הגוף, משתמשים באמצעים חיצוניים לקירור הגוף, למשל, אמבטיה קרה. יש מערכות שבהן הבקרה החיצונית נכנסת לפעולה כאשר הבקרה הפנימית לא מצליחה לתקן בעצמה את הכשלים הפנימיים שלה, או כאשר מנגנוני הבקרה הפנימיים לא מתפקדים או מתפקדים באופן חלקי או לקוי. כישלון מנגנוני הבקרה ויציאת המערכת מכלל שליטה: כאשר מנגנוני הבקרה הפנימיים והחיצוניים לא מתפקדים, המערכת יוצאת מכלל שליטה ומגיעה למצב שבו היא לא ממלאת יותר את ייעודה, ואף עשויה לגרום לנזקים קשים. מערכת לא יכולה למלא בעצמה את תפקידה של הבקרה החיצונית: מערכת שניזונה מאותן מקורות לא יכולה לבצע בקרה חיצונית על עצמה. דוגמה מהתחום הטכנולוגי: נניח שמנגנון הבלמים במכונית נשלט על ידי לחץ שמן. לחיצה על דוושת הבלם מגבירה לחץ שמן בצינור שמוביל את השמן למנוף שלוחץ על רפידות הבלם. נניח שמנגנון הבקרה החיצוני הוא בלם היד (שאותו מושך הנהג בעת חניית המכונית) המאפשר לבקר על מערכת הבלמים במקרה חירום. נניח שיש נזילה בצנרת השמן של מערכת הבלמים, וכתוצאה לחץ השמן יורד ולא מצליח להפעיל מספיק כוח לחץ על רפידות הבלם ולכן המכונית לא מאטה ולא עוצרת. לפיכך, בלם היד, המהווה בקרה חיצונית, לא יפעל גם הוא שכן הוא הניזון מאותו מקור, מאותה צנרת שמן, ולכן ברור שכאשר יש נזילה, מערכת הבקרה החיצונית לא תפעל. לכן את מערכת הבקרה החיצונית, היינו את בלם היד, מזינים ממערכת אחרת לגמרי, בדרך כלל אלו כבלי פלדה שידית בלם היד מושכת ומותחת בעת משיכתה ואלו מושכים את רפידות הבלם. ביקורת ובקרה על מערכת המשפט: שופט ממונה לתפקידו מתוך אמונה שהוא בעל יכולת אינטלקטואלית מספקת, ובעל מנגנון ריסון מפותח ומזג שיפוטי נוח, המשמשים לביקורת ובקרה עצמיים, שכן שופט ממלא תפקיד מרכזי בחייו של אדם הנדרש לעזרת בית המשפט. במערכת המשפט בכללותה (המוסדות הממשלתיים וערכאות השיפוט) ובמנגנוני וערכאות השיפוט השונים פועלים אלפי אנשים הנותנים הכרעות שונות. מטבע הדברים, מבחינה סטטיסטית, נכללים באוכלוסיה זאת אנשים שאינם מתאימים למילוי תפקידם. לא אחת קורה שאדם נלקח לתפקיד במקום עבודה מסוים, ולאחר תקופת מה, הוא מתגלה כלא מתאים. יש מקומות עבודה שמגדירים תקופת ניסיון. לעניין זה, כדאי לקרוא קריאה ביקורתית את כתבם של ליטל דוברוביצקי וצח שפיצן שפורסמה ביום 4.9.2013 בעיתון ידיעות אחרונות על כב' השופט בדימוס צבי כספי מבית משפט השלום בתל אביב: "יש בישראל שופטים טיפשים, חנפנים וחלשים" "המערכת אומרת לשופט אל תעשה רוח, אל תבליט את עצמך, אל תופיע בתקשורת, אל תגרום לנו מבוכה. אתה תציית לכל מה שאומרים לך ותרכין את הראש כי אתה קטן ומסכן". צבי כספי, שפרש לאחר 19 שנה, משרטט תמונה מבהילה של כס השיפוט בישראל." (© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון "ידיעות אחרונות" ולצלם אילן ספירא). כמו כן, אדם עובר שינויים בחייו, וגם אלו משפיעים על אישיותו ועל איכות עבודתו. שחיקה היא אחד הגורמים המרכזיים בירידת איכות העבודה. אין ספק, וכפי שציינה בתוכנית טלביזיה גם נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, כב' השופטת דורית בייניש, יש שופטים שחוקים במערכת שהמערכת רוצה לפלוט אותם, אולם הדבר לא אפשרי. כמו כן, מבחינה סטטיסטית, ובמיוחד במקרה של כמות גדולה כל כך של בעלי תפקיד שיפוטי ומעין שיפוטי במדינה, יש ביניהם בעלי הפרעות אישיותיות ברמות ובדרגות חומרה שונות, והם קובעים את גורלם של אחרים. הפרעות אלו עשויות להתגלות או להתפתח בשלב המאוחר למינויו של השופט, והן מפריעות לו במילוי תפקידו החשוב והרגיש ולהזיק מאוד לסביבתו ולבאים לפניו. ראו למשל את דבריה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בדימוס, דליה גנות, בכתבת הראיון "אני ממש עצובה על מה שקורה. המערכת לא נקייה" שפורסמה בעיתון "הארץ" ביום 2.7.21 (כל הזכויות שמורות לעיתון "הארץ" ולכתב איתי רום ). על פי הכתב איתי רום, הדברים שחושפת השופטת דליה גנות מצדיקים שלוש ועדות בדיקה. לפחות. מלבד הדברים החמורים שעולים מהכתבה, עולה בבירור איך אישיות לא מתאימה לשעתה של השופטת דליה גנות עצמה, גורמת למתן הכרעות מנוגדות לדין, המשבשות את חייהם של בעלי הדין הבאים בפניה, וכפועל יוצא, סכסוכים לא מגיעים לפתרונם הצודק, דבר הפוגע באופן חמור בחוסנה החברתי, הכלכלי והבטחוני לטווח הרחוק של החברה והמדינה. גם שופט בית המשפט העליון בדימוס, אליעזר גולדברג, שכיהן כנציב תלונות הציבור על שופטים צוטט בכתבה בעיתון "הארץ" ביום 6.4.11 "לפעמים כשאני קורא תלונות נגד שופט, אני שואל את עצמי איך הגיע השופט הזה לבית המשפט? כנראה שהיו כשלים, ואם היו כשלים צריך להפיק לקחים" (כל הזכויות שמורות לעיתון "הארץ" ולכתב תומר זרחין). הכרעה שיפוטית חורצת גורלות אדם, חירותו, כבודו ורכושו. התעמרות של שופט בבעל דין משפיע לא רק על בעל הדין, אלא גם על סביבתו הקרובה וגם על החברה והמדינה, שכן תפקודו של אותו בעל דין נפגע קשות, והדבר משפיע על משפחתו ומקום עבודתו, ועל כלכלת המדינה ושאר מנגנוניה, תלוי בתפקידו של בעל הדין. בקרה על עבודת השופטים נעשית על ידי ערעור או בקשה לפסילתם או תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים. תיאורטית: "תפקידה המרכזי של ערכאת הערעור הוא ביקורת תקינותם של ההליכים ושאלות משפטיות שעלו במהלך הדיון;" ע"פ 5386/05 אלחורטי נגד מדינת ישראל, עמוד 6. אבל אם הביקורת לא מבקרת, ומטה משפט בעצמה, אזי אין כל משמעות להליכי הערעור, ובמיוחד אם ערכאת הערעור נוהגת באותה דרך ובאותן שיטות. למשל, ערכאת הערעור מחליטה מלכתחילה לדחות את הערעור (או לקבלו) ופועלת לשם כך על ידי התעלמות מהעובדות המרכזיות ומהטענות המהותיות ביותר של בעל הדין שהיא להכריע נגדו, ולא מנמקת את הכרעתה, כלומר, ערכאת הערעור, היינו מערכת הביקורת והבקרה, בעצם לא מתפקדת כלל, שכן אם היא תתיחס לעובדות ולטענות בעל הדין שנפגע, ותנמק את הכרעתה, הרי שהכרעתה תראה מגוחכת לגמרי. ציבור קוראי פסק הדין לא מודע לעובדות והטענות שהושמטו והועלמו והוא לא חשוף אליהן כלל כי השופט באופן מגמתי לא מילא את חובתו על פי דין לכתוב אותן בהכרעתו. התוצאה היא שציבור קוראי פסק הדין מניח שההכרעה צודקת, ואיננו יודע כלל שהתבצעה בהכרעה הדין הטיית משפט המנוגדת לדין. דוגמה נוספת היא איומים קשים ולעיתים בוטים מאוד, הן מפורשים והן מרומזים או משתמעים, על בעל דין שלא מסכים לפשרה או למתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, למשל על ידי איום בהטלת הוצאות משפט כבדות, ובעל הדין נאלץ להסכים בעל כורחו כי הוא חושש מנקמנות שיפוטית. כמובן שהאיומים הקשים והבוטים מאוד לעיתים אינם מופיעים מטבע הדברים בפרוטוקול, אלא נכתב בהכרעה באופן קצר ולקוני "לאור המלצת בית המשפט התובע/נתבע מבקש למחוק את תביעתו/להסכים למתן פסק דין לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט ..." ולעיתים אפילו זה לא, וכך שוב נמנע ציבור קוראי פסק הדין/החלטה/הכרעת הדין מלדעת מה באמת קרה ולמה ניתנה ההכרעה כפי שניתנה. התוצאה - מערכת הביקורת והבקרה לא מתפקדים כלל, והעומס על המערכת גובר, כי יש בעלי דין בעלי אמצעים שלא משלימים עם העניין ומערערים גם על הכרעת ערכאת הערעור. יתרה מכך, מדובר גם בבזבוז כספי הציבור, שכן, תפקידה של מערכת המשפט לקדם את המשפט על ידי הכרעה בסכסוכים באופן פומבי אם מקרה זהה או דומה עולה שוב, אולם אם ההכרעה מטה משפט, כהגדרה על ידי "משפט העם", אזי התמונה העובדתית והמשפטית מעוותים לגמרי, ומערכת המשפט תדון שוב באותו מקרה בדיוק. מיותר לציין שהדבר נוגד את התלונות החוזרות ונשנות של השופטים ומנהלי מערכת המשפט בדבר "עומס על המערכת". ואכן, עומס על מערכת כל שהיא נובע מתפקודה הלקוי, וכשמנגנוני הבקרה הפנימיים והחיצוניים לא עובדים או עובדים באופן לקוי או חסר, והדבר מוביל כאמור לקריסת המערכת או לפעולה לא יעילה המגבירה את העומס עליה ובסופו של דבר, המערכת תצא מכלל שליטה. הרפורמות ותיקוני החקיקה המוצעים על ידי התנועה, מגבירים את הביקורת והבקרה על מערכת המשפט בכללותה, ויש בהם כדי לצמצם את הטיות המשפט ואת הגורמים המביאים אותה לתפקוד לקוי ומזיק. פסילת שופטים: היום, אין שום דרך לפסול שופט. באופן עקרוני, השופט יכול לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה ולהתעמר בבעל דין כאוות נפשו אבל הוא לעולם לא יפסל, ולא חסרים מקרים, יתרה מכך, אפילו תלונה על שופט שנמצאה מוצדקת בחלקה לא מאפשרת לפסול שופט ( ע"א 2224/06 פלוני נגד פלונית ). מי ממבקרי האתר שמכיר מקרה בו שופט נפסל בגין התעמרות בבעל דין, מוזמן לשלוח את המקרה והוא יפורסם (ברשותו). באתר זה. יתרה מכך, בית המשפט העליון קבע שגם אם שופט טועה באותו הליך שוב ושוב ושוב ושוב, אזי על בעל הדין להגיש בקשת רשות ערעור, ועוד בקשת רשות ערעור, ועוד בקשת רשות ערעור, ועוד בקשת רשות ערעור (ע"א 7186/98 מלול נ' אלברט ואח'). על ידי כך סלולה בפני השופט הדרך למרר את חייו של בעל הדין ולהתעמר בו, למשל, כדי לאלצו להסכים להצעת בית המשפט, או מכל סיבה אחרת שלשופט היא נראית מוצדקת. על פי דעות שנשמעות במסדרונות בתי המשפט, אם בעל דין מערער על השופט במהלך ההליך, הוא צפוי ליחס לא טוב (בלשון המעטה) מהשופט בהמשך ההליך. כלומר, אם שופט רוצה למרר את חייו של בעל דין, שום דבר לא מונע זאת ממנו, והוא יכול להמשיך בהתנהלותו ללא כל ביקורת וללא כל בקרה. כיום, השופט יכול להטות משפט ואין שום דרך לפסול אותו. מערכת המשפט לא יכולה לבקר את עצמה בקרה חיצונית, והמדד האובייקטיבי לכך הוא אמון הציבור הנמצא בשפל הגדול ביותר מאז קום המדינה. מערכת המשפט לא יכולה לבקר את עצמה בקרה חיצונית שכן מדובר במערכת סגורה, המתנהלת על פי אותם כללים ואותן דוקטרינות ואותן דיסיפלינות, ועל ידי אותם בעלי תפקידים הנמצאים בתפקידם שנים רבות, המכירים אחד את השני באופן אישי, ושופט ימנע מביקורת קשה על עמיתו שעבד איתו אך לפני כמה חודשים או שנים ספורות באותו בית משפט או למד איתו משפטים באוניברסיטה או מכיר אותו באופן אישי מישיבות העבודה או מהטיולים של מקום העבודה שכן בית המשפט הוא גם מקום העבודה של השופטים. ביקורת אמיתית וכנה יכולה לפגוע קשות בקידומו של השופט עליו מערערים, שכן, ההיגיון מחייב להסיק שלא יקודם שופט שהתקבלו ערעורים רבים על הכרעותיו, והוא יישאר בתפקיד זה או אחר ללא הגדלת סמכויותיו. אותו שופט עשוי להיכנס למצב של אדישות או מירמור, יעשה טעויות רבות, בעלי הדין יבקשו לעמוד על זכויותיהם הנפגעות, השופט יראה זאת בעין לא יפה למרות שהוא-הוא הגורם לכך, ובוודאי שלא יודה בכך, ומתסכול זה יפגע בעל הדין. נזכור שעבודתו של השופט היא לשמוע במשך עשרות שנים את התלונות של הבאים לפניו ולהכריע, ולקרוא חומר רב בריכוז ובעיון, וזאת עבודה שלא מתאימה לכל אחד. התלונות לפיהן יש שופטים שלא קוראים כלל או לא קוראים בעיון הנדרש את החומר שהוגש להם עולות שוב ושוב, ולעיתים הדברים מגיעים לכלל אבסורד של ממש (הציבור מוזמן לשלוח מקרים שקרו לו והם יפורסמו באתר ברשות השולח). מעמדו החברתי של השופט ומשכורתו הגבוהה מאוד יחסית לשכר הממוצע במשק מהווים חלק מהגורמים המושכים אנשים למקצוע זה, אולם התפקיד, הדורש קריאה בעיון והריכוז של חומר רב ובלתי נגמר של סכסוכים בלתי נגמרים של אזרחי המדינה, לא מתאים לכל אחד, ויש כאלו שנשחקים מהר או שהם פשוט לא מתאימים לסוג זה של עבודה, אך נשארים בתפקידם אם בגלל המעמד החברתי ואם בגלל השכר הגבוה יחסית ואם בגלל שניהם, ואולי מסיבה אחרת שבכל מקרה לא מהווה ביקורת עצמית ראויה להמשך עבודתם בתפקיד. התוצאה - העדר ביקורת ובקרה חיצוניים אמיתיים מהווים משוב חיובי (משוב מעורר) לשופט עליו מערערים, וכך הוא ממשיך בהתנהלותו, דבר הפוגע כאמור בכל מרקם החיים של הפרט והחברה ופוגע גם בכלכלת המדינה ובאווירת היום יום של אזרחיה. הדבר מביא להתמרמרות גוברת והולכת של אזרחי המדינה כלפי מוסדותיה, בהיותם משלמים מיסים גבוהים מאוד, ומקבלים מערכת משפט המזיקה להם ופוגעת קשות בחייהם, ופוגעת גם בהרגשת הסולידריות של הפרט עם המדינה. תופעה מתגברת זאת היא תחילתה של התפוררות החברה מבפנים, שכן, מי שקרוב למערכת המשפט נהנה, ומי שלא, נפגע ומפסיק לשתף פעולה עם מוסדות השלטון, ומי שיכול, עוזב, כמו בכל מקום עבודה שבו מתחילה האווירה להתערער. המדינה נחלשת, שכן גם המדינה, כמו בכל עסק המתחרה בשווקים בין לאומיים, אם האנשים הטובים עוזבים, אזי מעבר לדה-מורליזציה הקשה בקרב האזרחים, אין היא יכולה להתמודד עם איומים ואתגרים חיצוניים ללא כוח אדם טוב ומיומן, ואחריתה שתחייה סוף מתמשך עד שתגווע, שכן בסופו של דבר, הכוחות האלימים החיצוניים יגברו עליה במוקדם או במאוחר, וכך קרה לאימפריות החזקות ביותר שידעה האנושות. מטרת התנועה להביא לתיקון מערכות הביקורת והבקרה על השופטים ומערכת המשפט באמצעות רפורמות ותיקוני חקיקה המוצעים על ידה. ניתן ורצוי לשלוח הערות והארות לעמוד זה, וכן מקרים שקרו, פסקי דין ואלו שימצאו מתאימים יפורסמו ברשות השולח. |
|
|
Email:
[email protected] |